דמיינו לעצמכם שאתם גולשים בחורף אפור וסגרירי, הגלים בגובה תורן, אתם נמצאים במרחק של קילומטר וחצי מהחוף ובקושי רואים אותו, סערת בת גלים אימתנית.
רוח אש, אתם במים עפים על החיים שלכם עם מפרש 4.2 במשך שעתיים וחצי, חושבים על מנוחה קלה, מתקרבים לחוף ואומרים לעצמכם: עוד סיבוב אחד ויצאתם לנוח.
אחד הדברים הכיפים בסערות השחורות פה, זה שבעומק הגלים מגיעים מכל הכיוונים ממש לונה פארק,
העיניים לא נחות לרגע, מסתכלות על השבירות הרבות בקפידה.
סיבוב אחרון אתם יוצאים לעומק ופתאום איזה גל בגובה תורן נשבר עליכם, המנור עף לכם מהידיים ואתם מתערבלים בגל. יצאתם מהמים, אתם מסתכלים לכיוון החוף בכדי לחפש את הציוד ולא רואים אותו, מסתכלים לכיוון העומק ועדיין לא רואים אותו.
טוב, הבנתם שאין ציוד כרגע, ושאתם צריכים להתחיל לשחות להנאתכם בחזרה לחוף.
שחיה עם טרפז וחליפה זה תענוג, לא צריך להתאמץ יותר מדי, פשוט שוחים / צפים עם הזרם.
אתם שוחים לכם עם הזרם בין הגלים במשך 40 דקות התקרבתם לחוף, למעשה אתם כבר יכולים לצאת מהמים דרך סלעים קטנים, אבל אתם מעדיפים להמשיך לשחות עם הזרם בשביל למצוא יציאה נוחה יותר.
איזו טעות, הגעתם לפינה ששואבת מים בעצבים כלפי מטה עם סלעים שמנים בגובה של כמה מטרים, גלים חלולים נשברים על הסלעים ואתם צוללים מתחת לכל גל שמגיע. האקשן האמיתי מתחיל, המצב נהיה מסוכן, אתם מבינים שצריך הרבה מזל בכדי לצאת מהאזור המפחיד הזה בלי להיפגע.
אתם כבר מעל שלוש שעות במים, לא נשאר לכם הרבה כוח, כך שלנסות לעבור את הגלים ולשחות לעומק לא בא בחשבון. כל מה שנשאר לכם לעשות הוא לחכות לרגיעה בים ולנסות לטפס על הסלעים האלה.
אתם רואים את המוות מול העיניים, טעות קטנה עלולה לעלות לכם ביוקר.
שוב אתם מסתכלים לעומק, חושבים על הרגע הנכון לטיפוס, רואים עוד התקפה של גלים מגיעה ומוותרים על הטיפוס. כבר 10 דקות שאתם מחפשים את הזמן המתאים ופתאום הוא מגיע.
זה הרגע שלכם לתפוס את הסלעים כמו איש העכביש, לטפס במהירות למעלה על הסלעים ולפתוח בריצת חייכם לחוף. הגעתם לחוף, עוד לא באמת קלטתם מה עברתם עכשיו, כל מה שעולה לכם בראש זה איפה גלשן הקאסטום האהוב עליכם?
כמה דקות אחרי אתם חוזרים למציאות, האדרנלין מתחיל לרדת והבנתם שיצאתם בנס!
זהו סיפור אמיתי שקרה לי לפני כמה שנים כשחזרתי מהקנריים, קיבלתי הארה מחודשת לגבי הכוח העצום של הטבע.
בהחלט אחד הסיפורים המפחידים שקרו לי בחיים השיעורים שקיבלתי:
1. חשוב להכיר טוב את החופים הקרובים לחוף הגלישה.
2. צאו מהמים מתי שנראה לכם הגיוני (למרות שהגיון אחרי 3 שעות בתנאי לונה פארק עובד אחרת :)) לחשוב שאחרי זה יהיה יותר קל, עלול לעלות ביוקר.
3. התרגלתם לאוקיינוס, לצאת כמה שיותר עמוק בשביל לתפוס את הגל הכי גדול? פה זה לא עובד ככה. ים תיכון נמוך בכל שטחו, אתם יכולים לגלוש עד קפריסין, הגלים יהיו זהים לאורך כל הדרך.
חרבות! אתם עפים לחלל, שמעון המהנדס אומר שאני צריך להגיע לבית כנסת להגיד את ברכת הגומל.
סוף היום, אנחנו נוסעים ל”מקסים” לאכול ולדבר על היום שהיה, אחד הימים החזקים.
החיים לוקחים אותנו למקומות נסתרים, החומר מתפוגג, עד אותו מקרה לא דמיינתי שים תיכון יכול להיות כל כך מפחיד.
